בן אריה ופנקה. אביו היה ממייסדי קיבוץ גת. נולד ביום כ"ו בתשרי תש"ז (21.10.1946) בקיבוץ, כשהיה פעוט נתייתם מאביו, אשר נפל מכדורי המרצחים בפלוג'ה והוא נוהג אז משאית שהובילה מזון לקיבוץ הבודד והנצור; זה היה בימי מלחמת הקוממיות. דניאל למד במוסד החינוכי בגת והיה מעורה בחיי החברה בקיבוצו. אחרי שסיים את לימודיו שם הגיע מועד גיוסו - ובנובמבר 1965 גויס לצה"ל והוצב לחיל השריון. מיד לאחר שגויס נשלח לקורס קצינים וסיים אותו בהצטיינות. הוא שימש כמפקד מחלקה בשירות החובה שלו - עובדה המעידה על יכולתו וכשרונותיו ועל ידע רב במקצועו. היה לו כושר מנהיגות והיה מקובל מאוד על מפקדיו ופקודיו. היה בדעתו להצטרף לאמו ולאחיו לאחר שישוחרר מן הצבא ולהשתלב בחיי הקיבוץ. בשירותו הגיע לדרגת סגן ופקד על פלוגת טנקים עד לשעתו האחרונה. במלחמת ששת הימים לחם בגבורה בפריצת ביצורי רפיח ולאחר מכן נשלחה יחידתו לפרוץ את שערי עזה. הוא השתתף גם בפעולות התגמול, הידועה כמבצע כראמה. אבל ביום ט"ו באלול תשכ"ח (8.9.1968) נפל בקרב באיזור צומת המיתלה שעל גדות תעלת סואץ כשהוא מפקד על פלוגת טנקים - וכאשר ה"כלי" נפגע פגיעה ישירה מצא דניאל את מותו. הובא למנוחת עולמים בקיבות גת.